החלטה בתיק בר"ע 7192-02-13

השופטת לאה גליקסמן :

1.     לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת קרן כהן ונציגות הציבור גב' מירה ארינובסקי וגב' לוני גולדשטיין; סע"ש 40867-10-12) מיום 20.1.2013, בה נדחתה בקשתם של המבקשים לסילוק על הסף של רכיבים מכתב התביעה.

הרקע לבקשה :

2.     בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המשיב (להלן - העובד) כנגד המבקשת 1 (להלן - החברה) והמבקש 2 (להלן - המנכ"ל) לסעדים כספים שונים. 

3.     בתביעתו טען העובד כי פוטר ללא שימוע, בניגוד לנהלי החברה ובחוסר תום לב. בגין פיטוריו, תבע העובד מהחברה בלבד השלמת פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין. כמו כן, תבע העובד את ההחברה והמנכ"ל, יחד ולחוד, לשלם לו פיצוי  "בגין הוצאת דיבתו ופגיעה בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שלו" בסך של 300,000 ש"ח.

4.     המבקשים טענו בבית הדין האזורי כי יש למחוק מכתב התביעה את הסעיפים שעניינם התביעה לפיצוי בעד הוצאת לשון הרע, לנוכח העובדה שהעובד לא פירט את המילים המהוות לשון הרע, איזה פרסום בוצע, אם בכלל, מי ביצע אותו פרסום ובאיזה אופן בוצע, אלא העלה טענות עמומות וסתמיות בדבר הוצאת לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב.

5.     העובד טען כי בכתב התביעה פירט היטב ובאופן ספציפי אותם פרסומים והתנהגויות המקימים זכותו לפי חוק איסור לשון הרע.

6.     בית הדין האזורי קבע כי בשלב מקדמי זה של ההליך מדובר בפירוט מספיק על מנת לאפשר לחברה להתגונן מפניו, שכן העובד פירט את המקור לידיעותיו (עובדי החברה) וכן את האמירות הספציפיות שנאמרו (הוצאת אישורי ימי מחלה פיקטיביים והדלפת סודות מסחריים לספק); אין מדובר בטענות כלליות שאינן מאפשרות לחברה להתגונן מפניהן; בכל הנוגע למנכ"ל ניתן פירוט ספציפי על מקור הידיעה - מארגן כנס הבכירים בתחום השבבים - וכי המעשה המקים את חבות המנכ"ל הוא הוצאת העובד מהרצאתו של המנכ"ל, לבקשת המנכ"ל, בנוכחות אנשים רבים, ואמירתו של המנכ"ל כי העובד "עשה מעשים שלא ייעשו".

החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור.

טענות הצדדים בבקשת רשות ערעור :

7.     המבקשים טענו כי החלטת בית הדין האזורי אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה, לנוכח העובדה שלא ניתן בכתב התביעה פירוט ראוי של הפרסום עליו מבוססת התביעה, קרי המילים בהם השתמשו המבקשים, ואין להסתפק בטענות ערטילאיות לגבי טענת "לשון הרע" או "השמצות". כמו כן, לא ניתן פירוט האדם שמייחסים לו את עוולת לשון הרע, ולמי נאמרו הדברים. היעדר פירוט ראוי שולל מהמבקשים את היכולת להתגונן, ולכן מן הראוי לסלק על הסף חלק זה של התביעה.

8.     העובד טען כי תכלית הבקשה היא להאריך את הליכי המשפט ולעכבם; העובד פירט אותן אמירות או התנהגויות ספציפיות המקימות את זכותו, ולבטח בצורה כזו שאינה מצדיקה סילוק על הסף בתביעת לשון הרע, ועל אחת כמה וכמה התערבות בית הדין הארצי בהחלטת ביניים.

הכרעה :

המסגרת הנורמטיבית:

9.     בעניין חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965  נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע  (1997) כמפורט להלן:

"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה".

                                                                                                (ע' 421).

10.            בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע בפסיקה כי -